אודות שיר מנור, מנהלת מילת הקסם


בזמן שירותי הצבאי (כמש"קית ת"ש) למדתי בקורס של בית ציוני אמריקה לכתיבה עיתונאית. מייד לאחר תום השירות הצבאי, למדתי במשולב תואר ראשון בפסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטת ת"א, וכתיבה ועריכה לכל אמצעי התקשורת ב"כותרת", בית ספר לעיתונאות ותקשורת.

לאחר שצברתי השכלה ותעודות, המשכתי לצבור ניסיון בכתיבה – תחילה ב"קופיהאוס חוה דורון" כקופירייטרית ועורכת אתר אינטרנט, ולאחר מכן בגיחה קצרה ל"ארד תקשורת" למחלקת עיתוני עובדים ולקוחות שנסגרה חצי שנה מאוחר יותר.

המשכתי לערוך ולכתוב עיתוני עובדים ולקוחות (לחברת חשמל, אלקטרה, דן תחבורה ציבורית, אנרג'י עלית, בנק דיסקונט, תעשייה אווירית) ב"לניאדו תקשורת שיווקית", שם עסקתי גם בקופירייטינג לברושורים ובקופירייטינג לאריזות לחברות מובילות כמו "שטראוס עלית", "לוואצה", "פייזר" ועוד.

במקביל התגלו כישוריי הגרפיים, כאשר השתעשעתי בעיצוב תבניות ייחודיות למצגות עבור כל לקוח ולקוח בתוכנות גרפיות שונות, שגרפו קריאות "וואהו" בכל פעם מחדש וגרמו הן ללקוחות והן לקולגות שלי להתמכר למצגות מעוצבות.

אז נחשפתי גם לעולם הזנת התכנים, דרך ניהול מערכות ניהול התוכן של חברת "דרונט", כיוון שהייתי ממונה הן על ניהול תוכן אתר החברה (לניאדו תקשורת שיווקית) והן על ניהול תוכן אתר Energy עלית.

לאחר שעות העבודה כתבתי טור ביקורת תערוכות לעיתון "המשוטט" (יצא בעבר עם "מעריב" בתל אביב), טור ביקורת תרבות ל"המקומון" של ת"א ורמת גן וטור אישי בנושא זוגיות לאתר "כפיות".

3.5 שנים מאוחר יותר למדתי ב"פייג'רס דיזיין" וב"מנטור" את מרבית תוכנות העיצוב הגרפי (פוטושופ, אילוסטרייטור, פלאש, אינדיזיין...) ובניית האתרים (אינדיזיין, פלאש, מגוון מערכות ניהול תוכן), והבנתי שאני בשלה לפרוש כנפיים ולצמוח כעצמאית -

במארס 2005 הקמתי את "מילת הקסם" והתחלתי להעניק ללקוחותיי חבילה שלמה של שירותי כתיבה שיווקית, עיצוב גרפי והזנת תכנים ועיצובים למערכות ניהול תוכן.

יותר מעשור לאחר מכן, אני יכולה לכתוב בגאווה שמצאתי את הנחלה המקצועית שלי - הלקוחות מרוצים ומחמיאים, ואני מתפרנסת משני התחביבים שלי – כתיבה ועיצוב.

אין קסום מזה (-:

עיסוקי בכתיבה החל בגיל שש - המורה חילקה שיר לכל הכיתה, ואני כתבתי אותו מחדש, בסגנון אישי.

את העיתון הראשון שלי הוצאתי בכיתה ג'. כיניתי אותו "ידידים" וכללתי בו מגוון סיפורים בהמשכים פרי עטי. כתבתי אותו בכתב יד, ואבי היקר צילם אותו עבורי ב-10 עותקים. מכרתי כל גיליון בחצי שקל.

בגיל 16 הפכתי את התחביב למקצוע – הייתי כתבת צעירה של "ראש 1", והכתבה הזכורה לי ביותר הייתה על בני נוער מעשנים. עורך העיתון החליט להוסיף לכתבה סוף קיטשי במיוחד שהגה בעצמו, ולכן בחרתי להפסיק לשתף את העיתון ביצירותיי...