קשה לי לדמיין את החיים שלי בלי הגיבור הראשי שלהם. אני לא יודעת עם מי אדבר עכשיו בכל ערב לפני השינה. מי יבין את דבריי? מי יזהה מרחוק את כל הבעות הפנים שלי? מי ידע מה מכאיב לי אך ורק על פי ניואנסים...

אני רוצה לספר על דני, מהבניין ממול, שבדק את האפשרות לשכור חדר בדירה שאני גרה בה, ואז נפגשנו. הוא לא רצה לגור אתי, דני. לא אהב את מה שראה. את כל הצינורות שפורצים מהרצפה בשחור, ומשתרגים להם על הקירות...

אין לי ספק שכשיהיה לי חבר זה יהיה נהדר. אם לא היה עד כה, כנראה שלא צריך היה להיות, או שפשוט לא נמצא האיש, אך כשיימצא... הוא ימלא אותי בחום ואהבה, ואספר לו על כל הספרים שאהבתי לקרוא, והוא יקרא...

אפשר לחשוב שלא היו לי חיים לפני הדירה הזו. אפשר לחשוב שלא היו צרות שהניעו אותי אל המעבר הזה, שגרמו לי לארוז חמש מזוודות של בגדים, וכמה רהיטים, ולעוף...

שאלתי אותך אם תרצה לקנות את הכורסה שהתלהבתי ממנה היום כשהסתובבנו בהרצל. אמרת שלא, אבל שבניגוד מוחלט לזה, אתה מעוניין להיפרד. צחקתי בקול, באותו טון שגיבשתי במשך שנים של עבודה על האדישות שלי...